<h1>ספר הנייר הלכ' יו"ט</h1>
<h2>דף יט:</h2>
עז שמוקצה מדעתו מאכילה רק מעמידה להנות ממנה לחלבה או רחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה הלכה כר' שמעון דשרי. חלוק שתפרו גוי או בגד שצבעו גוי אסור ליטלו בי"ט, ורב צמח גאון בר שלמה ריש מתיבתא שדר דמותר.
<h2>דף מ.</h2>
הגהה. וכתב רב היי גאון ורב אלפס גבי ההיא דאמרינן לא ירחץ אדם כל גופו בשבת אפילו בהוחמו מע"ש גזירה אטו הוחמו בשבת, אבל ביו"ט אם הוחמו מעי"ט מותר לרחוץ בו כל גופו ולא גזרינן אטו הוחמו ביו"ט דאין כאן לא שבות ולא משום רשות ולא משום מצוה אבל הוחמו בי"ט לא. הר"ר ברוך חיים היה מזהיר לאנשי ביתו שלא לעשות אפילו הצעת המטה בי"ט ראשון לצורך הלילה, ולהדליק הנר מבעוד יום כמו לשבת ומכל דברי צורך הכנה ולשחוט ולמלוח ולנקר ירך כולו.
<h2>דף מה.</h2>
אין מניחין נר על גבי אילן בי"ט דילמא אתי לאשתמושי במחובר.
<h2>דף קכב.</h2>
הגהה. כתב רבי' משה מקוצי אם ילקט גוי לעצמו פירות בשבת, או צד חיה ועוף ודגים בשביל גוי, אסור להנות בו ביום משום מוקצה, וה"ה נשרו מאליהן או נצודו. וכן בי"ט, אבל למוצאי שבת מותרים מיד בלא כדי שיעשו, ואם בשביל ישראל לקט או צד צריך להמתין כדי שיעשו. ובי"ט ראשון שנצוד דבר או נלקט בשביל ישראל צריך להמתין בכדי שיעשו. ופי' רב יהודאי גאון דהוא למוצאי שיני דלילה הראוייה לעשייה בעינן כדי שלא ירויח כלום במלאכת י"ט, או כדי שלא יאמר לגוי להביא ביום ראשון כדי לאכול ביום שיני. ורבי' גרשם ורבי' קלונימוס מפרש ולערב הוא ליל יום ראשון, וראייה מההיא בר טביא דרב ששת הדר ביה ולא אכל, ורבי' יצחק דוחה הראיי' ואומר דמיירי שמצודות היו פרוסות מערב י"ט ולא הי' נוהג לאכול.
<h2>דף קלט:</h2>
מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממים וישראל דמתעסק ביה משמתינן ליה. אבל בי"ט שני אפילו שני ימים טובים של ר"ה יתעסקו בו ישראל אפילו בשני ואפילו לא נשתהה כל כך כדי שיסריח. הגהה. פירשו רבותינו הצרפתים גבי מת בי"ט שני דיתעסקו בו ישראל, ופי' ר"ת דהאידנא דאיכא אומה הרשעה חיישינן אם יראו שישראל עושה שום מלאכה בי"ט יכפוהו למלאכה אחרת. וגער בבני מלאו"ן שרכבו אחר מת בי"ט, והביא ראיה מפרק תולין דשלח לוי לבני בשכר מת בי"ט שני לא יתעסקו בו לא יהודאין ולא ארמיאין לפי שאינן בני תורה. וכי בני בשכר אינם בני תורה ובני מלאו"ן בני תורה. ורבי' יצחק פירש שמטעם זה אין לאסור, כי מצינו בכמה מקומות שאנו מחזיקים עצמינו כבני תורה. וההיא דבני בשכר אין ראיה שהרי שלח להו כמו כן דתורמוסי דשלקי גוים ואכלו ישראל דאסורין דאינן בני תורה, ואנו נוהגין בו היתר דנאכל כמו שהוא חי. וכן פסק רב אלפס, ואפילו למיגז ליה אסא וגלימא, ולכפיית השרים אין חששא דאין רגילין בכך.
<h2>דף קמד:</h2>
סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקערה שיש בה אוכל. חולב אדם עז לתוך הקדירה או לתוך הקערה שיש בה תבשיל או פירורי פת, ואין לחוש לסוחט ולמפרק דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי.
הגהה. כתב הר"ר ברוך חיים ז"ל על החלב שנחלב בי"ט היה מתיר רבי' יהודה, ובלבד שישים לתוך הקערה מעט לחם. ועל המסננת, קולאור בלעז, דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי, וכן למשקין היוצא מהן מותר. ורבי' יחיאל לא היה מתיר בפרהסיא דנראה כהערמה, ומשום מעט לחם אין להתיר, דשמא לא מיקרי לאוכלים אלא כשמתערב לתבשיל יחד, אבל זה שלא יצא מתורת חלב יש להחמיר, מיהו בפרי"ש נהגו היתר גמור כרבי' יהודה. עכ"ל.
<h2>דף קנז.</h2>
עז שמוקצה מדעתו מאכילה רק מעמידה להנות ממנה לחלבה או רחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה הלכה כר' שמעון דשרי. חלוק שתפרו גוי או בגד שצבעו גוי אסור ליטלו בי"ט, ורב צמח גאון בר שלמה ריש מתיבתא שדר דמותר.
